Shvouoth
Daf 18b
משנה: שְׁבוּעַת בִּיטּוּי נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִין בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. וְחַייָבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד׃ שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים בָּרְחוֹקִים ובַקְּרוֹבִים בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין וּמִפִּי עַצְמוֹ. וְחַייָבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פְּטוּרִין. אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ הַמּוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים חַייָב. כֵּיצַד (אָמַר) לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִינַּחְתִּי תְפִילִּין הַיּוֹם. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן. חַייָב׃
Traduction
La méprise du serment est applicable aussi bien aux hommes qu’aux femmes, aux proches parents comme à ceux qui ne le sont pas, aux gens aptes à témoigner en justice et à ceux qui ne le sont pas, par devant le tribunal et en son absence, mais le serment doit avoir échappé à sa bouche; en cas de prestation volontaire du serment, on est passible de la pénalité des coups, et en cas involontaire, on devra apporter le sacrifice proportionnel. Le serment vain peut émaner d’hommes ou de femmes, de parents ou de gens éloignés, de gens aptes à témoigner ou impropres à cet effet, en présence du tribunal ou en son absence; mais le serment doit émaner de sa propre bouche. Pour une telle énonciation volontaire, on est passible des coups, et pour l’émission involontaire, on est absous. Pour l’une et l’autre sorte de serment, si l’on a été adjuré par autrui, on est condamnable. Ainsi, l’un dit: ''je n’ai pas mangé aujourd’hui, ou je n’ai pas porté de phylactères aujourd’hui'', et l’autre lui dit: ''je t’en conjure''; sur quoi, le premier répond: Amen (oui, c’est vrai); celui-ci est condamnable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים. איידי דבעי למיתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים וכו' תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו:
ברחוקים ובקרובים. כגון שאתן לפלוני בין רחוק או קרוב:
בכשרים ובפסולים. בכשר לעדות ופסול:
מפי עצמו. שהוציא הוא שבועה מפיו אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת ואמר לא אכלתי והוא אכל או להפך פטור אם לא ענה אמן ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו הוי כנשבע מפי עצמו וחייב:
שבועת שוא וכו' ברחוקים ובקרובים. נשבע על איש שהוא אשה בין הוא רחוק בין קרוב:
אחד זו ואחד זו. בין שבועת שוא ובין שבועת ביטוי מושבע מפי אחרים חייב אם ענה אמן:
הלכה: שְׁבוּעַת שָׁוְא כול'. נֶפֶשׁ נֶפֶשׁ. מַה נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת עָשָׂה אֶת הַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע. אַף שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁבעַת הַפִּיקָדוֹן עָשָׂה אֶת הַמּוּשְׁבָּע כְּנִשְׁבָּע.
Traduction
Comme on trouve 2 fois (Lv 5, 1-21) le même terme personne, on tire une déduction de cette analogie: puisqu’à la première expression, usitée pour le serment de témoignage, celui qui est conjuré par autrui devient égal de celui qui se jure à lui-même; de même pour le serment de dépôt, cette équivalence est admise (87)Aussi, celui qui a été conjuré par autrui, et répond: Amen, sera coupable de serment par mégarde. Cf. ci-après, 4, 12 (14)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' נפש נפש וכו'. לקמן בפ''ד ובפ''ה אמרינן דילפינן שבועת הפקדון משבועת העדות בג''ש דנפש נפש מה בשבועת העדות עשה את המושבע מפי אחרים כנשבע מפי עצמו אף מה שנאמר בשבועת הפקדון כן וכלומר דבשבועת ביטוי נמי כתיב נפש ואתיא בג''ש לרבות המושבע מפי אחרים אם ענה אמן:
שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קִייֵם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבִיטֵּל לַשְּׁנִייָה. 18b רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בִּיטֵּל לָרִאשׁוֹנָה וְלֹא קִייֵם לַשְּׁנִייָה.
Traduction
Si quelqu’un jure ne pas vouloir manger ce pain en ce jour, puis jure de le manger, et finalement le mange en entier ce jour, R. Yohanan dit qu’alors le premier serment (négatif) a été enfreint, et le second a été respecté; selon Resh Lakish, non seulement le premier serment est enfreint, mais encore le second qui est à observer par un autre pain non interdit.
Pnei Moshe non traduit
שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא יאכלנה היום ואכלה. היום את כולה והיינו כעין דינא דמתני' דקתני הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא ואמרינן עלה דאומרין לו שיאכל שלא לעבור אף על שבועת ביטוי והשתא פליגי ר' יוחנן ור''ל באם אמר היום ובענין פירושא דשבועה קמייתא ונפקא מינה אם יש חששא דשבועת ביטוי גם על שבועה שניה כדלקמן:
ר' יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשניה. ר' יוחנן ס''ל דשאוכל ככר זו דשבועה ראשונה דעתו אכולה הוה דאע''ג דלעיל במתני' גבי שבועה לא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה דייקינן טעמא דקאמר הכי הוא דאינו חייב אלא אחת משום שלא אוכל דקאמר דעתיה אכזית ממנה וכי הדר ואשתבע שלא אוכלנה כולה א''כ היינו שבועה על שבועה דכיון דאיתסר בכזית ממנה כ''ש בכולה אבל אם אמר מעיקרא שלא אוכלנה והדר קאמר שלא אוכל מיחייב תרתי אלמא דלא אוכל דעתיה אשיעור אכילה שהיא בכזית שאני התם דשלא אוכל קאמר וא''כ מסתמא שלא אוכל כזית ממנה קאמר דלענין לאסור נפשיה ממנה שייך שפיר דבעי לאסורי עליה אפי' כזית מככר זו אפי באומר ככר זו סתמא אבל כשאומר שבועה שאוכל ככר זו אם לא היה דעתו אלא על כזית ממנה מככר זו ה''ל למימר ועוד דסתם שבועה על האכילה אמרינן דדעתו היה כדי לאכול. את כולה ולפיכך נשבע שלא יעבור היום עד שיאכל את כולה אבל כזית ממנה מאי רבותא איכא ולענין מאי יש לו לחזק דבריו בשבועה והלכך שפיר אמרינן הכא דדעתו בשבועה הראשונה שיאכל את כולה והשניה שבועת שוא היא דאין בה מקום לחול עליה שבועת ביטוי והיינו דקאמר כשאכל את כולה קיים את השבועה ראשונה וביטל לשבועה שניה וכלומר דודאי שבועה שניה לעולם הוא שביטל אותה לגמרי ובלאו הכי בשעה שנשבע לשניה שבועת שוא היתה דאין לשבועה שניה שייכות כלל משום שבועת ביטוי דמה שנשבע בראשונה לאכול נשבע בשניה שלא לאכול וא''כ ביטלה מלחול עליה בשום אופן משום שבועת ביטוי ומשום שבועת שוא הוא דלוקה כדאמרינן במתני':
ר''ל אומר ביטל לראשונה ולא קיים לשניה. ר''ל ס''ל דלעולם אמרינן דסתם אכילה בשיעור בכזית הוא ודוקא לישנא דאוכלנה הוא דמשמע כולה כדאמרינן לעיל ולדידיה אין חילוק בין שבועה שאוכל לבין שבועה שלא אוכל אלא דמחלק בין אמר היום או לא כדלקמן והילכך יש כאן מקום לחול משום שבועת ביטוי גם בשבועה שניה דכשנשבע בראשונה שאוכל ככר זו דעתו הי' לאכול כזית ממנה בלבד והשתא כי הדר אשתבע שלא יאכלנה יש כאן מקום לחול משום שבועת ביטוי דנשבע שלא יאכל את כולה ואינו סותר לשבועה הראשונה ולא תיקשי לר''ל ממתני' דקתני השניה שבועת שוא דס''ל שאני במתני' דלא אמר היום והלכך אמרינן דשבועה ראשונה דעתו שיאכל את כולה וא''כ השניה שבועת שוא אבל הכא דאמר היום אמרינן דנשבע שלא יעבור היום עד שיקיים השבועה ועד שיאכל מקצת להכזית ממנה ואיפכא הוא מסברת ר' יוחנן גם בהא דלעיל והיינו דקאמר ביטל לראשונה ולא קיים לשניה דכשאכל היום את כולה ביטל הוא לשבועה ראשונה שנשבע שיאכל כזית בלבד ממנה ולא קיים להשניה שנשבע שלא יאכלנה ואכלה והרי יש כאן בשתיהן משום שבועת ביטוי:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶינָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בִּיטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְקִייֵם לַשְּׁנִייָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בִּיטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וְהַשְּׁנִייָה אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיְּקַייְמֶינָּה בְכִיכָּר אֲחֶרֶת.
Traduction
Si quelqu’un jure vouloir manger ce pain aujourd’hui, puis le jure encore, et le mange, R. Yohanan dit que 1er serment se trouve observé (85)Selon l'ordre du texte, reconstitué par le commentaire., et du second on ne se préoccupe pas, comme si l’on disait de l’observer avec un autre pain; Resh Lakish dit qu’en ce cas les deux serments se trouvent avoir été observés.
Pnei Moshe non traduit
שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה היום ואכלה. היום את כלה בהא לר' יוחנן ביטל את הראשונה דבשלא אוכל ודאי דעתיה שלא יאכל אפי' כזית ממנה כדלעיל וכשחזר ונשבע שיאכלנה כולה ודאי משום שבועת שוא איכא אלא דלא איירינן כאן בשבועת שוא דהא בלאו הכי בשעה שנשבע בשניה כבר עבר משום שבועת שוא ולוקה ואם היה בא לשאול היו אומרין לו שלא לאכול כדי שלא לעבור גם על הראשונה כדאמר לעיל אלא דזה עבר ואכלה ולענין שבועה שניה הוא דפליגי דס''ל לר' יוחנן דיש בה גם משום שבועת ביטוי דנשבע שיאכלנה וכשאכלה קיים לשבועה שניה:
ר''ל אומר ביטל את הראשונה. כלומר בהא מודינא לך דהא בשלא אוכל כ''ע לא פליגי דדעתיה אפי' אכזית כדדייקינן ממתני' דלעיל מיהו בהא פליגנא עלך דקאמרת דכשאכל קיים להשבועה שניה לא היא דזו שעובר בה משום שבועת שוא לא אמרינן דקיים באכילתו לשבועה שנשבע אלא דלענין שבועה שניה אומרין לו שיקיימנה בככר אחרת וכלו' דלא קיים באכילת ככר זו כלום והרי זה כמו שאם היה אוכל ככר אחרת שלא נשבע עליה כלל:
שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכְלֶנָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קִייֵם אֶת שְׁתֵּיהֶן. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. קִייֵם לָרִאשׁוֹנָה. וְהַשְּׁנִייָה אוֹמְרִים לוֹ שֶׁיְּקַייְמֶינָּה בְכִיכָּר אֲחֶרֶת.
Traduction
A l’inverse, quelqu’un a juré ne pas vouloir manger ce pain en ce jour, puis le jure encore, et le mange; selon R. Yohanan, il n’est qu’une fois coupable (le second serment est nul); selon Resh Lakish, il est 2 fois coupable. Toutefois, Resh Lakish finit aussi par reconnaître que le troisième serment n’est qu’une incitation (86)Ci-après, V, 3. pour se détourner du mal (il est donc nul).
Pnei Moshe non traduit
שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלנה היום ואכלה וכו'. נראה דבאלו שתי בבות האחרונות נתחלפה הגי' בספרים וה''ג ר' יוחנן אומר קיים לראשונה ושניה אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת ור''ל אמר קיים את שתיהן. דהא ע''כ ר' יוחנן הוא דס''ל דשאוכל ככר זו דעתיה אכולה ולא שייכא לדידי' קיים את שתיהן דהא שניה בחנם היא דאין שבועה על שבועה ולר''ל הוא דשייכא דשבוע' הראשונה על כזית ממנה הוא דנשבע וכשנשבע בשניה חיילא דשיאכל את כולה הוא דנשבע וכשאכלה קיים את שתיהן ור' יוחנן הוא דאמר דהראשונה ודאי קיים הוא והשניה א''צ לקיימה והיינו דאמר אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת וכלומר דכמו ככר אחרת היא שלא נשבע עליה כלל וכן שבועה שניה על ככר זו לאו כלום הוא דאין שבועה על שבועה:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ הַיּוֹם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶינָּה הַיּוֹם. וַאֲכָלָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַייָב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקֵישׁ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אוּף רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹדֶה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִמְזָרֵז עַצְמוֹ מִן הָאִיסּוּרִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה וכו'. גם בבבא זו נשתבשה הגי' וכצ''ל על דעתיה דר' יוחנן אינו חייב אלא אחת. שהרי לר' יוחנן בלא אוכל ככר זו ודאי דעתיה שלא יאכל אפי' כזית כדלעיל וא''כ שבועה שניה תו לא חיילא:
על דעתיה דר''ל חייב שתים. וכלומר דרך בעיא היא אי נימא דלר''ל דס''ל לחלק בין אמר היום או לא א''כ הכא דקאמר היום איכא למימר דשבוע' ראשונה על כזית הימנה ובשניה הוא דמוסיף דאם יאכלנה כולה היום יתחייב עוד עליה או דילמא דכיון דנאסר בשבועה ראשונה אף בכזית גם לר''ל כדס''ל לעיל גבי שבועות שיאכלנה היום וה''נ בשלא אוכל אפי' בכזית קאמר כ''ש בכולה ותו לא חיילא השניה ופשט לה הש''ס הכי דבאמת אוף ר''ל מודה שאינו חייב אלא אחת דשבועה שניה לא הוי אלא כמזרז עצמו מן האסור לו כבר בראשונה ואין שבועה על שבועה לכ''ע:
Shvouoth
Daf 19a
משנה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בַנָּשִׁים בָּרְחוֹקִין וְלֹא בַקְּרוֹבִין בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בַפְּסוּלִין. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָֽרְאוּיִין לְהָעִיד בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵין חַייָבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים אֵינָן חַייָבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין׃ וְחַייָבִין עַל זְדוֹן שְׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ. וְעַל זְדוֹן הָעֵדוּת וְאֵינוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמָה הוּא חַייָב עַל זְדוֹנָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד׃
Traduction
Le serment de témoignage n’est applicable qu’aux hommes, non aux femmes, aux gens éloignés de la famille, non aux proches, à ceux qui sont propres à témoigner, non aux impropres, et seulement à ceux qui sont en état d’attester un fait, soit par devant le tribunal soit en dehors, pour un serment émis de sa propre bouche; mais pour le serment émis par autrui, on n’est coupable qu’en cas d’aveu de l’avoir assumé devant le tribunal; tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, que le serment ait été émis de sa propre bouche ou par d’autres, on n’est coupable qu'en l’avouant au tribunal. Les témoins deviennent coupables pour serment volontaire et même pour le serment erroné, si l’attestation a été consciente; mais ils sont absous si le tout a été émis par erreur. Pour le serment énoncé volontairement, on est astreint d’offrir un sacrifice proportionnel. (89)La Guemara sur ce est déjà traduite, 1° (Yoma 6, 1) (t. V, p. 230), 2° (Sanhedrin 3, 10).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים. דכתיב והוא עד בראוי להעיד הכתוב מדבר ואשה אינה ראוי' להעיד דכתיב ועמדו ב' האנשים ולא נשים והאי קרא בעדים משתעי נאמר כאן שני ונאמר להלן על פי שני עדים:
ולא בקרובים. דפסולי עדות נינהו דכתיב לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים וה''ה לשאר קרובי':
ולא בפסולין. כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן אע''ג דלאו בר מלקות הוא דניתן להשבון דהנו אקרו רשעים והתורה אמרה אל תשת רשע עד:
ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד. למעוטי מלך שאינו מעיד דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיין ודרך בזיון הוא לו וכן הפסולין להעיד מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונים:
בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד מפי עצמו. אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות חייב בין נשבע בפני ב''ד ושלא בפני ב''ד:
ומפי אחרים. כגון שאומר משביע אני עליכם שתבאו והעידוני ואמרו אין אנו יודעין לך עדות אינם חייבין עד שיכפרו בב''ד דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו במקום שאלו היה מגיד היה מועיל וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמע קול אלה וגו' ואין הלכה כר''מ:
וחייבין. קרבן עולה ויורד:
על זדון השבועה. שהרי לא נאמר בה ונעלם:
ועל שגגתה ועל וכו'. כלומר עם זדון העדות שמזידין הן ויודעין לו עדות אבל שוגגין הן על הקרבן כמו בשגגת ביטוי לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן:
ואין חייבין על שגגתה. אם שוגגין הן לגמרי שאינן יודעין ששבועה זו אסורה או ששכחו העדות ונשבעו ואחר כך נודע להם שאין יודעין לו עדות ושנשבעו לשקר הרי אלו אנוסין ופטורין מקרבן:
הלכה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כול'. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁויִן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' שעירים מיעוט שעירים שנים וכו'. סוגיא זו עד סוף הלכה כתובה לעיל פ' זה בורר בהל' ט ושם בארתי הטיב נכון עם הגי' הברורה והנכונה ועם כל מה ששייך לענייני דינים המבוארים בהלכה זו עיין עליו:
זֶה הַכְּלָל. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקֶה וְשֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵינוֹ לוֹקֶה. חוּץ מִן הַמֵּימַר וְהַנִּשְׁבַּע וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַשֵּׁם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן מֵימַר. מֵּימַר דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה. נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר מְנַיִין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יי. מְנַקִּין הֵן הַדַּייָנִין. קִילֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַשֵּׁם מְנַיִין. רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת הַשֵּׁ֞ם וגו'. 19a נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ מְנַיִין. מִינָּהּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר אֵין זֶהּ יָרֵא. קִילֵּל אֶת חֲבֵירוֹ בַשֵּׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מְנַיִין. מִכֵּיוָן שֶׁקִּילֵּל אֵין זֶהּ יָרֵא. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. נִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר וְקִילֵּל לַחַבֵירוֹ בַשֵּׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַייָב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
זה הכלל וכו'. מייתי לה הכא לטעמא דחייבין בשבועת שקר מלקות על זדונה אע''ג דלאו שאין בו מעשה הוא:
לית כאן מימר. לא תיתני מימר דהא בדיבורו עושה מעשה שממיר בהמה זו תמורת זו:
נשבע לשקר מנין. שמלקין אותו:
כי לא ינקה ה'. ודרשינן ב''ר של מעלה אין מנקין אותו אבל מנקין הן הדיינין שלמטה ומלקין אותו וכתיב לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר:
ליראה את ה' הנכבד. וכתיב ברישא דקרא אם לא תשמור וגו' וכתיב שם והפלה ה' את מכותך וגו'. והפלאה זו מלקות היא כדכתיב והפילו השופט והכהו והמקלל את חבירו בשם אין זה ירא את השם:
נשבע לשקר על דעתיה דר''ל מנין מינה. כלומר אליבא דר''ל אין אנו צריכין למדרש אחר אלא מן האי קרא גופי' נפקא אף לנשבע לשקר דכיון שנשבע לשקר אין זה ירא את השם:
קילל וכו'. ולדעתי' דר' יוחנן מיבעי ליה לדרשה דר''ל מקרא דליראה ללמד למקלל חבירו בשם למלקות כדדריש לה ר''ל:
מה מפקה מביניהון נשבע לשקר וקילל חבירו בשם. בבת אחת איכא בינייהו דלר' יוחנן חייב שתים דמתרי קראי נפקי ולר''ל אינו חייב אלא אחת דתרווייהו מחד קרא נפקא:
הדרן עלך שבועות שתים
כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמַוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁויִן.
Traduction
צִפֹּרִים. מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁנַיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין.
Traduction
חֲצוֹצְרוּת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּיהֵן שָׁווֹת.
Traduction
הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוּסֵי. וְהָֽכְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְהָֽכְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּ֖ט גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי מָצִינוּ גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אַלְמָנָה עִם בְּעוּלַּת בַּעַל. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הִימֶּינּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּֽחֲנֶ֡ה. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. מֵעַתָּה אֵין הָאִשָּׁה מֵעִידָה.
Traduction
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים. מַה לְהַלָּן עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וּלְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. כְּנֶגֶד אֶחָד מַאֲרֵיךְ פָּנִים וּכְנֶגֶד אֶחָד מֵעִיז פָּנִים.
Traduction
אָמַר רִבִּי יוּדָן. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. הָאָסוּר שֶׁלֹּא יְהֵא זֶה עוֹמֵד וְזֶה יוֹשֵׁב. זֶה מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְזֶה אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אוֹמְרִין לוֹ. לְבוֹשׁ כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְשֶׁאַתָּה לוֹבֵשׁ.
Traduction
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁמֵּעִידִין. מַה טַעֲם. וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁמְקַבְּלֵין עֵדוּתָן. מַה טַעֲם. אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יי.
Traduction
כְּתִיב לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים וגו'. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָת׃ מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יֽוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים. אֶלָּא שֶׁלֹּא יוּמְתוּ בָנִים בְּעֵדוּת אָבוֹת וְאָבוֹת בְּעֵידוּת בָּנִים. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּנִּידוֹנִין.
Traduction
וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן נֶהֱרָגִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִים שֶׁלַּדַּייָנִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂאִם הוּזָם אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא נֶהֱרַג עַל פִּיו.
Traduction
וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַייָנִים. מָה הָעֵדִים אֵינָן קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אַף הַדַּייָנִין כֵּן.
Traduction
אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת וּבָנִים. שְׁאָר קְרוֹבִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּבָנִים. לְרַבּוֹת שְׁאָר קְרוֹבִין.
Traduction
עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְשָֽׁפְטוּ֙ הָֽעֵדָ֔ה בֵּ֚ין הַמַּכֶּ֔ה וגו'. שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֵדָה קְרוֹבָה לֹא לַמַּכֶּה וְלֹא לַמּוּכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן קְרוֹבִין לַנִּיכֶּה נִמְצְאוּ בֵית דִּין גּוֹאֲלֵי הַדָּם. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּייָנִין קְרוֹבִין לַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִים לַנִּידּוֹנִין. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי מַטִּין. מַה הַדַּייָנִין אֵינָן קְרוֹבִין לַנִּידּוֹנִין אַף הָעֵדִים כֵּן. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן הֵן נֶהֱרָגִין.
Traduction
וֹמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין לַדַּייָנִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזָם אֶחָד מֵהֶן. כְּלוּם נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא נֶהֱרַג עַל פִּיו.
Traduction
בַּכְּשֵׁרִין וְלֹא בִפְסוּלִין. מְנַיִין. אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ אֶת שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא פָסוּל שֶׁמַּגִּיד וְאֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
Traduction
בִּפְנֵי בֵית דִּין. לְהוֹצִיא עֵד אֶחָד. בְּשֶׁאָֽמְרוּ לֹו. הֲרֵי אַתְּ מְקוּבָּל עָלֵינוּ כִּשְׁנֵי עֵדִים. יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ׃. אֵת שֶׁכָּשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה. יָצָא אֶחָד שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לָהָעִיד.
Traduction
שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם לֹא יַגִּי֭ד וְנָשָׂ֥א עֲווֹנוֹ׃ מָקוֹם שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא חוּץ לְבֵית דִּין אֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source